1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) בה"פ 746/06, שניתן ביום 30.11.06.
2. המערערת הגישה תביעה לבית משפט קמא למתן פסק דין הצהרתי בשני עניינים: האחד, כי דו"ח התעבורה שנרשם לחובתה התיישן מאחר שהעונש בגין העבירה התיישן; והשני, כי העבירה מושא דו"ח התעבורה התיישנה ולכן אין לעכב את רישיון הנהיגה הקבוע שלה בשל אי תשלום הקנס. בית המשפט דן רק בטענה הראשונה מאחר שסבר, כי הטענה בדבר התיישנות העבירה אינה בסמכותו אלא בסמכות בית משפט לתעבורה. על קביעה זו לא הוגש ערעור מטעם המערערת. העבירה שבגינה חויבה המערערת בתשלום הקנס היתה של נהיגה בניגוד למהירות המותרת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן -
"תקנות התעבורה"). מדובר בעבירה שעל-פי חוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן -
"חוק סדר הדין הפלילי"), היא בגדר ברירת משפט. משקיבל אדם הודעה על תשלום קנס חייב הוא לשלם את הקנס הנקוב בדו"ח בתוך 90 יום, זולת אם הגיש בקשה לביטול הקנס, או הודיע שברצונו להישפט על העבירה (ראו סעיפים 228 ו-229 לחוק סדר הדין הפלילי).
פסק דין בית משפט קמא
3. הטענה המרכזית שבה דן בית המשפט היתה טענת המערערת כי יש לסווג את העבירה, שבגינה נשלחה לה הודעת תשלום קנס כעבירה מסוג חטא, כך שתקופת ההתיישנות בגינה היא שלוש שנים (סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי).
הערכאה הדיונית דחתה את הטענה. סעיף 24 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן -
"חוק העונשין") קובע את סיווגן של העבירות על-פי ההגדרות כדלקמן:
"...
(2) 'עוון' - עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים; ואם העונש הוא קנס בלבד - קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום;
(3) 'חטא' - עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, ואם העונש הוא קנס בלבד - קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום".
סעיף 61(א) לחוק העונשין, שכותרתו שיעור הקנסות, מגדיר מהו
"קנס שלא נקבע לו סכום", כהאי לישנא:
"(א) על אף האמור בכל חוק, מקום שהוסמך בית משפט בחוק להטיל קנס, רשאי הוא להטיל -
(1) אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד שישה חודשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 12,900 ש"ח;
(2) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משישה חודשים ולא יותר משנה - קנס עד 26,100 ש"ח;
...".
4. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי בעקבות תיקון מס' 39 לחוק העונשין, במסגרתו שונו ההגדרות של עבירות חטא ועוון, הפכו עבירות התעבורה, שהן עבירות קנס, מעבירות מסוג עוון לעבירות מסוג חטא (ראו דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 49), התש"ס-1999, הצ"ח 2822 מיום 20.10.1999 תש"ס, עמוד 18). כדי להחזיר את המצב המשפטי הראוי לקדמותו, הציעה הממשלה, בהצעת החוק האמורה, לתקן את סעיף 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן -
"פקודת התעבורה") ולקבוע, כי שיעור הקנס שמוסמך בית משפט הדן בעבירות קנס להטיל יהיה פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין. בקביעת שיעור קנס כאמור, תשוב עבירת קנס בפקודת התעבורה להיות בגדר עוון. התיקון האמור אכן התקבל בחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 51), התש"ס-2000, ס"ח 1725 מיום 27.1.2000, עמוד 103; ראו גם, בג"צ 1618/97
סצ'י נ' עירית תל אביב-יפו, פ"ד נב (2) 542 (1998). לפיכך, מאחר ששיעור הקנס המקסימאלי המוטל על עבירת תעבורה שהיא עבירת קנס, עבירה שבה הורשעה המערערת, עולה על סך של 12,900 ש"ח (16,125 ש"ח), יש לסווגה כעוון ולא כחטא.
5. בית משפט קמא דחה טענת המערערת, לפיה מלשון סעיף 68 לפקודת התעבורה משתמע כי העונש על הפרת הוראה מהוראות תקנות התעבורה הוא הקנס שהוטל על אותה עבירה, ובענייננו, באותה עת קנס בסך של 250 ש"ח, המתאים לסיווג העבירה כחטא ולא כעוון. סעיף 68 לפקודת התעבורה קובע:
"העובר על תקנה שהותקנה לפי פקודה זו, דינו כאמור בסעיפים 62 ו-63 או עונש קטן מזה שנקבע לה בתקנות."
בית המשפט קבע, כי סעיף זה קובע כי על עבירת קנס מוחל סעיף 62 לפקודת התעבורה, כפי שתוקן בתיקון 51 האמור, ולפיו העונש המקסימאלי על עבירת קנס הנו 16,125 ש"ח. לפיכך, יש לסווג את עבירות הקנס כעוון. בית המשפט גם הסתמך לענין זה על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 6296/05
סלאמה נ' מדינת ישראל, שבו נקבע כי:
"העונש המרבי הקבוע לעבירות הוא זה הקבוע בחקיקה הראשית ובררות הקנס שניתנות בהתאם לצווים השונים, אינן גורעות מסיווג העבירה על-פי חקיקה זו. לא מתקבל על הדעת שסיווגה של עבירה ייקבע על-פי רצונו של הנאשם. ירצה לשלם את ברירת הקנס - תהיה העבירה חטא; לא ירצה לשלם את ברירת הקנס ויבוא לבית המשפט - תהיה העבירה עוון. בנסיבות אלו נראה לנו כמעט מובן מאליו הדבר, כי סיווג העבירה הוא על פי העונש המירבי שיכול להטיל בגינה בית המשפט. ההסדרים האחרים בין אם בברירת קנס, בין אם בברירת משפט ובין אם על דרך של תשלום כופר - אינם משנים את סיווג העבירה".
6. בית משפט קמא הוסיף, כי מאחר שההודעה על תשלום הקנס נשלחה אל המערערת בדואר רשום ביום 29.1.03, חלה על משלוח ההודעה חזקת המסירה שבתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. המערערת לא סתרה את החזקה האמורה, ולפיכך הוכח כי המערערת קיבלה את ההודעה במועד דלעיל. מאחר וטרם נקפו עשר שנים מיום שהוטל העונש בגין העבירה של נהיגה במהירות שאינה מותרת, העונש בגין העבירה שבה הורשעה המערערת טרם התיישן (סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי).